מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד חלש,  רזה חנון של ממש.
ההורים שלי שהיו מודאגים ורצו להקנות לי כלים להתמודד עם העולם שמחכה לי כשאגדל. הם שלחו אותי כמעט לכל מסגרת ספורט אפשרית.

עד גיל 10 עברתי בין לא מעט חוגים ומסגרות, עד שבגיל 10, כמו כל ילד ישראלי ממוצע- רציתי להיות שחקן כדורגל! שיחקתי כמעט שנתיים בעמדת הבלם, קצת לפני כניסתי לתיכון, רציתי להיבחן לקבוצה גדולה.

חבר טוב שלי הזמין אותי להגיע איתו לאימון ניסיון בשיטת "דניס הישרדות", הוא אמר, שאם כושר גופני זה מה שאני מחפש, אז זו המסגרת הנכונה.

עד היום אני זוכר את הרגע שנכנסתי למכון וראיתי אנשים עובדים על שק אגרוף- בעוצמה ובשלווה במין הרמוניה ומשמעת כזו שאין באף מקום אחר! זו הייתה אהבה ממבט ראשון… מאז אני ואומנויות הלחימה לא נפרדנו.
עד הצבא התאמנתי בשיטת "דניס הישרדות", בה הוענקה לי חגורה שחורה.

לאחר מכן, התחלתי להתאמן בשיטת "לוטה ליברה" ולהתחרות ב- MMA. אחרי 16 שנים בתחום, האהבה לספורט הלכה והתעצמה, כשבדרך כבשתי מטרות חדשות כמו, ריצת מרתון וריצת אולטרה מרתון איירונמן,  קרוספיט, לימודי חינוך גופני ועוד.

אני יכול לומר, שאומנויות הלחימה נתנו לי כלים להצלחה והפכו אותי ללוחם ואיש חזק ,לא רק על המזרון אלא גם מחוץ לו. אומנויות הלחימה גם נתנו לי כלים להתמודד עם קשיים ומכשולים לא פשוטים בחיי ובעיקר לימדו אותי שמספר הפעמים שאתה נופל לא משנה, אלא מספר הפעמים שקמת!